הרב עובדיה יוסף / בן יפרח

הרב עובדיה יוסף נולד בשנת 1920 בבגדד ונפטר בישראל בגיל 93. היה הראשון לציון והרב הראשי הספרדי בשנים 1973 - 1983, מנהיגה הרוחני של מפלגת ש"ס ומהחשובים בפוסקי ההלכה בדורות האחרונים. בחייו הוא נחשב בעיני רבים לבכיר הרבנים בעולם היהודי וזכה לתארים "פוסק הדור", "גדול הדור", "מאור ישראל" ו"מרן".
המפעל ההלכתי של הרב יוסף הוא בגדר חידוש, בשל בקשתו לאחד את המסורות ההלכתיות לאור פסקי רבי יוסף קארו, מחבר ה"שולחן ערוך". במסגרת מפעל זה מבקש הרב יוסף לאחד את מנהגי העדות בארץ ישראל, תוך ויתור על מנהגים ומסורות שנהגו העדות השונות בארצות מוצאם, טרם עלייתן לארץ ישראל.
בשנות פעילותו כרב ראשי פעל במספר עניינים הלכתיים וחברתיים בעלי תהודה ומשמעות לאומית: בין השאר, קבע כי ביתא ישראל הם יהודים לכל דבר, פסיקה שהובילה להחלת חוק השבות על יהודי אתיופיה; והתיר את כל עגונות חללי צה"ל במלחמת יום הכיפורים.